לפני מספר חודשים  המירס הצבאי שלי (או שמא נקרא לו הלבנה הקיברנטית?) ואנוכי הגענו לנקודה בעייתית במערכת היחסים שלנו. ממש כמו בעל בטלן — הסוללה שלו החזיקה מעמד שיחה אחת בערך, השעון המעורר לא צלצל בבוקר וגרר שלל מצבים משעשעים ואיחורים לא-אופנתיים בעליל, והבחורה הנחמדה מאוד בדלפק במוקד השירות של מירס כבר הכירה את הסיפורים על כל החיילים והמפקדים שלי, שהודעות מהם התקבלו כל פעם שהחיו לי את המכשיר.

התמזל מזלי — והמכשיר אבד לו באחת השבתות שביליתי בים. כמובן שלא היססתי, וכמהופנט ממש הלכתי אחרי המבצע של אחת הרשתות הסלולאריות. זמן קצר לאחר מכן השתדרגתי למכשיר החכם-מכולם, הראשון בין השווים, המונוליט לבית אפל — האייפון.

אחרי שסיימתי להתלהב מהפשטות הגאונית של Doo­dle Jump או לזרוק ציפורים על חזירים, עברתי לבחון את שלל האפליקציות מבוססות המיקום. אולי מדובר בשאריות מחוויה אי שם בימי החוגרות שלי, כשהלכתי לאיבוד בנחל תבור יחד עם כמה מחבריי לצוות, ישר לתוך טריטוריה של שוורי-בר זועמים (מה שנקרא בשפה הצבאית — כמעט ונפגע) — אבל הרעיון של לחלוק את המיקום שלי עם החברים נשמע מגניב! בייחוד כשמשלבים אותו עם קונצפטים נוספים — כמו להכיר אנשים חדשים, להוסיף מראות ושמע למיקום, ולשמוע דברים חכמים על המקומות המפורסמים שסובבים אותי.

כמובן שהתחלתי עפ-FourSquare, ‘ספינת הדגל’ של שירותי המיקום. אם מישהו היה מנסה לחטוף אותי לא היה שבועיים טובים יותר לעשות כך מהאחרונים — עשיתי צ’קאין כל פעם שירדתי למכולת, חיכיתי לאוטובוס, נכנסתי לדירה שלנו (שגם מככבת ב-FourSquare עכשיו) והרווחתי לא פחות מארבעה תארי ‘ראש עיר!’.

היה אפילו מקרה בו בעודי יושב עם חבריי בפאב ירושלמי, ראיתי שחבר טוב עשה גם הוא צ’ק-אין לפאב השכן, ויכלנו להפגש ולהחליף כיפים. וזאת בלי להזכיר את הטיפים המועילים שבאחד הערבים עזרו לי להתחמק ממנה מפוקפקת באחת המסעדות בהרצליה פיתוח. יכולות ההתממשקות לפייסבוק ולטוויטר עזרו לי להוציא לחבריי את העיניים כששלחתי תמונה של מנה אחרת ישירות לפייסבוק. אחחח, טכנולוגיה!

קל להבין מה עושה את FourSquare לכיפית — יש תחושת הישג ותחרות בין החברים השונים (מי הראשון שיתוייג במקום כלשהו? מי ירוויח תואר אצולה על כך שהוא הולך לחדר הכושר 20 פעמים בשבוע?) ועוזרת לדווח ו’למצוא את החברים שלך’ בעזרת דיווח שוטף ודוחות על מיקומיהם המועדפים. בינתיים, FourSquare היא האפליקציה המרכזית שלי לדיווח-מיקום. עם גדילת התאבון שלי, התקנתי מספר אפליקציות חביבות ודומות, שעוטפות את Foursquare או Facebook במספר דרכים. על שתיים מהן אפרט עכשיו (ועל האחרות בפוסט המשך).

1. Sonar. אפליקציה זו מאפשרת לעשות צ’קאין ממש כמו FourSquare — אך לפני שאתה עושה צ’קאין במקום מסוים, אתה יכול לראות את כלל האנשים שעשו גם הם צ’קאין לאחרונה במיקום זה, ולצפותת בפרופיליי הפייסבוק והטוויטר שלהם, המחוברים גם הם לSonar. במידה וזה מעניין אותך — אתה יכול ליצור איתם קשר. ב-Tech­land יש כתבה מצויינת שמדגישה את הקונפליקט בשימוש באפליקציה — מצד אחד אתה חושף יותר מהמיקום שלך ברגע מסויים, אתה מוסיף את פרטי הפייסבוק ופרטי ההתקשרות שלך. מצד שני — זה מאפשר ממש ליצור קשר עם האנשים הקרובים אליך. החסרון? לאחר שבועיים של שימוש באפליקציה לא מצאתי אף משתמש נוסף לשיחה פנים-אל-פנים. אני חייב להודות שממש ממש ניסיתי. פעם אחת עשיתי צ’ק-אין בסינימה סיטי הרצליה וראיתי שמישהו עשה שם צ’ק-אין לפני שעתיים. שלחתי לו הודעה כי ראיתי שהוא גם מתכנת וחשבתי שנוכל להתחיל לדבר — אך הוא לא חזר אליי , גם לא לאחר מכן.

2.מיואש מעט, התקנתי גם את Blendr, סטראט-אפ ישראלי שמתיימר לעשות אפילו יותר מ- Sonar - ממש לשדך אנשים שנמצאים יחסית קרוב אחד לשני למטרות צ’אט. אפשר להגדיר שם תחומי עניין (שיורדים לרזולציה גבוהה כמו סרטים מועדפים), לחשוף פרטי זוגיות, תמונות, פרופילים — והכל בלי חשבון FourSquare (יתרון אדיר בכדי להגדיל את מאסת המשתמשים). אך גם כאן — טרם מצאתי שותף ראוי לשיחה. כל הנשים איתן התחלתי לדבר (אלא מה) לא היו OnLine כשאני הייתי מחובר, ולא ידעתי מתי הן יחזרו אליי. בסוף הן חזרו אליי כשאני לא הייתי פנוי, והכל התמסמס. ואם מדי פעם מישהו כן מחובר — הרי שמדובר במישהו שלא כל כך ‘קרוב’ אליי (משהו כמו 20 ק”מ בדרך כלל). שוב, הבעייה טמונה בהטמעה וכמות המשתמשים. ובנוסף — אין כאן אלמנט ויראלי-משחקי, בניגוד לFourSquare או Sonar שעוטף אותו.

מה קורה פה?? יש פה פוטנציאל אדיר לשידוכים והיכרויות, למשחקים מהנים, זה פשוט כיף! איך זה שאין משתמשים??תחשבו איזה אדיר זה יכל להיות אם מישהי הייתה שולחת לכם טוויט מהצד השני של החדר — ‘ראיתי שאתה אוהב את ‘זרים ברכבת’ של היצ’קוק.. רוצה להחליף רציחות?’ (טוב, אולי קצת הגזמתי. אבל אין סיכוי שמישהי תשלח לי טוויט אם היא תראה שאני מתעניין ב-WoW, לא?).

אבל פנטזיה לחוד ומציאות לחוד. אני לא מכיר הרבה בחורות שימהרו לדווח שהן בפאב מסוים, לא בפייסבוק, וכנראה שגם לא בFourSquare (אם הן יודעות מה זה). נכון, בפייסבוק ניתן כעת להגדיר קבוצות שיקבלו ויקראו את העדכונים שלנו. אבל כמה מאיתנו באמת משתמשים בפיצ’רים האלה?

נשאל את שאלת ההטמעה האולטימטיבית, זו שעוזרת לי להבין אם אנשים משתמשים בפיצ’ר מסוים או לא — האם אמי מנהלת את העדכונים שהיא כותבת בפרופיל הפייסבוק שלה? כנראה שלא. מעבר לכך - לא ניתן לנהל את קהל היעד של העדכונים באפליקציות הניידות בכלל — ברירת המחדל היא לפרסם את העדכון לכולם. לא פלא אם כך — שהמשתמשים עדיין נרתעים מלדווח על מעשיהם און-ליין. גם אני הייתי נלחץ אם המפקדים שלי היו רואים שאני ה-Mayor של חוף בוגרשוב כי הייתי שם 10 פעמים בחודש האחרון.

לכן אם הייתי צריך לאפיין את אפליקציית המיקום המושלמת שאתכנת מחר, הייתי מעתיק את המודל הכיפי של FourSquare , אבל גם נותן בה את המאפיינים הבאים:

1. אפשרות דיווח לקבוצות חברים — שתיובא מהפייסבוק. זה צריך לנצל את הפיצ’ר החדש שנכנס ממש לאחרונה — רשימות חכמות.

2. דיווח אוטומטי לרשימת חברים נבחרת - כך שלא אצטרך להכריז באופן עצמאי על המיקום שלי. ככה גם חסכתי את הזמן שלוקח לי לשלוף את האייפון, לחפש איפה אני נמצא, וכו’…

3. אני רוצה פרטיות? אני נכנס ל-Stealth Mode.

4. אימות גבוהה לשירות דייטינג — לשלב אלגוריתם ניתוח אישיות אוטו’ וע”פ פרופיל הפייסבוק, שאלון או כל דבר אחר — להראות את האנשים המתאימים ביותר לפרופיל שלי שנמצאים קרוב. אפשר גם לשלב פיצ’ר שאם שני אנשים מגלים עניין זה בפרופילו של זו — האפליקציה קובעת להם דייט בצורה אוטומטית D:

————————————————–

חדי העין ישימו לב שזהו הפוסט הראשון בבלוג! אני מקווה מאוד ואתאמץ להביא לכך שהוא יתעדכן בצורה תדירה ועקבית, ויכלול פוסטים מעניינים רבים נוספים. אשמח לשמוע הערות, לקרוא תגובות ולעשות שמח (וצ’קאין).